אני מאוד שמח לכתוב את המאמר הזה, כי זו פעם ראשונה שביקשו ממני לכתוב מאמר על נושא מסוים, ולפני שאני אכנס למאמר עצמו, אני רוצה לספר לכם למה זה נחמד כל כך, ולשתף אתכם ברגשות שלי.
אחד הדברים שאתם אולי עוד לא יודעים עלי זה שאני מצייר. אני מצייר על בד (קנוואס) בצבעי שמן ואקריליק בדרך כלל. אני נחשב צייר די טוב, אנשים אוהבים את הציורים שלי, ולמרות שאני לא עובד בתחום, ולא מצייר כל הזמן, רוב האנשים מוצאים הרבה דברים שהם אוהבים בציורים שלי, ואני מניח שזה בגלל שלי מאוד חשוב שאני אוהב אותם, ואני משקיע הרבה מעצמי בציורים. יחד עם זאת, לא יצא לי כמעט אף פעם למכור ציור שציירתי מראש, בדרך כלל אנשים מעדיפים להזמין ציור. עכשיו ציור בהזמנה זה דבר נהדר, כי זה מלמד אותך המון. למשל אם מבקשים ציור שמבוסס על ציור של צייר אחר, אתה לומד הרבה על הצייר שצייר את הציור המקורי תוך כדי התהליך. כמו כן אתה לומד על האדם שביקש את הציור וקצת על עצמך. וכשאתה נותן ציור שנעשה בהזמנה, ורואה את השמחה על הפנים של הבן אדם, בנוסף לכסף שקיבלת על העבודה.
אז המאמר הזה, יש בו משהו קצת מאתגר, כי זה לא מהנושאים שאני עוסק בהם ממש ביום יום, והייתי צריך לפתוח קצת את ההשקפות שלי, לקרוא קצת מקורות ואפילו להתייעץ קצת עם אנשים בעניין כדי לכתוב אותו, ולמדתי הרבה. אני רק יכול לקוות שגם אתם תיהנו ותלמדו ממנו.
ועכשיו למאמר:
סטיגמות זה דבר מצחיק. הן יכולות לעשות המון נזק, אבל הן מצחיקות ביסודן, וזאת בגלל שההנחות שעומדות מאחוריהן הן כל כך אבסורדיות, שזה פלא שבעולם קימות סטיגמות.
מרוקאי סכין, כורדי סתום, פרסי קמצן, רוסי מסריח, אשכנזיפת... הרשימה ארוכה. ואחד הדברים המעניינים זה שלא משנה כמה נאורים אנחנו חושבים את עצמנו, כמעט לכל אחד מאיתנו יש עוד איזה סיגמה שחבויה בתת מודע. אני חייב להודות שבעבר היתה לי סטיגמה די רצינית נגד חרדים. חשבתי עליהם כעל משתמטים, כעל פרזיטים וכו' וזה כמובן לא קשה כשאני חילוני, וליברלי בדיעותי וחשוף להשפעה חברתית כמו כל אדם ברחוב. עד היום מן הסתם אם תספרו לי בדיחה על כורדים, או בדיחה שוביניסטית אני אצחק, אבל מה שחשוב מאוד לזכור, שבן אדם הוא לא הסטיגמה. הסטיגמה היא קריקטורה, היא הפרזה, היא טיפשות והיא בעיקר רעה מיסודה. זה מדהים כמה בן אדם יכול לחשוב אין ספור מחשבות במהלך היום, ועדיין להתייחס לאחר בצורה מסויימת, רק בגלל עדה או צבע עור. תחשבו על זה, לכולנו יש תודעה, כולנו תופסים את עצמנו כאנשים מורכבים, אבל ברגע שאנחנו מסתכלים על אנשים אחרים, קשה לנו לראות שיש תודעה מאחוריהם.
אמרתי קודם לכן שהייתה לי סטיגמה נגד חרדים, אתם יודעים כמה קל להפריך סטיגמה, כל מה שצריך זה באמת להכיר ולדבר עם האנשים. וזו לא חוכמה ללכת לאנשים שמקיימים את הסטיגמה, אלה ללכת ולדבר עם האנשים בכלל ולראות מיהם. עכשיו אני לא הייתי הולך סתם למאה שערים ומתחיל לדבר עם אנשים, לשמחתי היקום דאג לי להזדמנויות לעבוד איתם ולדבר איתם, ולמדתי די הרבה. במיוחד למדתי שאני טיפש לעשות הכללה כל כך גורפת על קבוצה של אנשים, לפי מה שאני שומע מאנשים שלא מכירים אותם בעצמם, ומהתקשורת. ועוד יותר מצחיק שלפני זה חשבתי שאני ליברל, ושאני פתוח בדעותיי.
היה לי חבר טוב כשהייתי ילד צעיר, ממשפחה פרסית, וכולנו יודעים מה אומרים על פרסים, אתם יודעים כמה זה רחוק מהאמת? אני זוכר את הביקורים שלי אצלו בבית, כמחוות יוצאות דופן של קבלת אורחים, וטוב לב.
אני יכול להמשיך לתת לכם אין ספור דוגמאות של סטיגמות שהתגלו כחסרות בסיס, אבל באמת שאין צורך. כל אחד מאיתנו סובל מאי אילו סטיגמות בעצמו. השאלה הנשאלת היא מה אנחנו יכולים לעשות במידה ואנחנו תחת סטיגמה חברתית שמציקה לנו.
והתשובה היא: כלום. אין צורך שנעשה כלום, למעשה טוב יהיה אם נשכח מהסטיגמה לחלוטין, ולא נתן לה אנרגיה שמגדילה אותו ומחזקת אותה.
אתם בודאי זוכרים את הבחור ההומוסקסואל מהסרט הסוד, שהיה בקורס של ביל האריס. הוא כתב לו שכל הזמן מציקים לו על זה שהוא הומוסקסואל, וביל הריס שזיהה את הרגשות המאוד חזקים והטעונים במכתב שלו, ציין זאת בפניו, והראה לו שהוא למעשה מושך אליו את הדברים האלה. ברגע שאותו בחור התחיל להתמקד בלהיות שמח בחלקו, שום דבר פיזית ל השתנה, הוא עדיין הלך לאותה עבודה, עדיין הלך באותה דרך הביתה, ועדיין העלה הופעות באותו מועדון סטנד-אפ, אבל ההפרעות בנוגע להיותו הומוסקסואל נפסקו.
אם אתם חשים מוטרדים מסטיגמה מסוימת, אל תתנגדו אליה, ואל תתנו לה כוח, קודם כל הכי פשוט קל לזהות את הטיפשות והאטימות שמאחורי אותה סטיגמה ולצחוק עליה. הרי כמה בן אדם צריך להיות טיפש, כדי להאמין שבן אדם אחר הוא בעל תכונה שלילית באופן טבעי רק בגלל המוצא שלו, או הצבע שלו. וגם אם זו קבוצה של אנשים שצוחקת מהסטיגמה, זה עדיין דבר מטופש. הסטיגמות הן לא יותר מאשר דרך של אנשים להתמודד עם הפחד מהשונה מהם. אותם אנשים כל כך מפחדים מהאדם שעליו יש להם את הסטיגמה, עד שהם לא יכולים להתמודד עם מי שהוא, וחייבים להקטין אותו בתפיסה המנטאלית שלהם על מנת להתמודד איתו.
אני הייתי פעם בסמינר, זה היה במסגרת הפורום של לנדמרק, שהמרצה רצה להעביר לנו נקודה חשובה. הוא אמר לנו לעצום עיניים ולחשוב על כל האנשים האחרים בחדר, ואז להמשיך ולחשוב על כל האנשים באותה עיר, ולהמשיך ולדמיין את כל האנשים במדינה, ואז להמשיך ולדמיין את כל האנשים ביבשת, ואז להמשיך ולדמיין את כל האנשים בעולם. ואז הוא אמר לנו דבר פשוט – כל האנשים האלה, מפחדים מכם. ועל אף שזה נשמע מגוחך ברגע הראשון, היה קל מאוד להפנים את הנקודה הזאת, בהתחשב בזה, שכל אחד מאיתנו ידע שבאיזשהו מקום, הוא באמת מפחד מכל האנשים האחרים. אח"כ עשינו עוד תרגיל, שבו עמדנו שורה של אנשים אחד מול השני, וכל אדם הביט לאדם שממולו בעיניים למשך זמן ממושך. זה תרגיל קשה מאוד אבל מלמד מאוד, קשה מאוד להסתכל בעיניים של אדם אחר מבלי להגיב אליו, מבלי לעשות משהו שישבור את הקרח. ובו בזמן שאתה מנסה לעשות את זה, אתה רואה את הקושי באדם שממולך, אתה רואה את הפחד, אתה יכול לראות אייך ההגנות של האדם נשברות, ואז אתה יכול לראות האדם. והאדם הוא קצת כמו תינוק, שנראה חמוד ויפה לכל מי שמסתכל עליו, כי הוא אנושי ושלם, למרות שהוא חסר כל הגנה לכאורה.
יש סרט ישראלי ישן שנקרא גמר גביע, אני לא זוכר את הפרטים המדויקים, אבל מדובר אם איני טועה סיפור על חייל מילואים ישראלי שנופל בשבי במלחמת לבנון, ועל היחסים שנרקמים בינו לבין שוביו, סביב העניין המשותף של הכדורגל. בסופו של דבר כשהחייל נמלט, השובים שלו אפילו לא יורים עליו, כי הקשר שנרקם, גישר אפילו על העובדה שהם אויבים.
זו האמת מאחורי סטיגמות, אנשים מפחדים להתחבר לשונה, למנוגד. הם מפחדים שהדבר יפגע במי שהם, שהם יהפכו שונים. הם מעדיפים להיצמד למה שדומה להם, ולשים גדרות בצורה של סטיגמות ואמונות, שירחיקו את כל מי שלא שייך. בגלל זה בארה"ב יש לבנים ששונאים את השחורים, וגם באפריקה יש שחורים בהירים יותר שחושבים שהם טובים יותר משחורים שהם כהים יותר. בסופו של דבר מדובר בפחד פשוט של האדם מהשונה, והפחד הוא מוצדק, כי כל מה שצריך בשביל שסטיגמה תישבר, היא שהאדם עם הסטיגמה, יבלה מספיק זמן עם האדם שעליו יש לו את הסטיגמה, ויגלה את המכנה המשותף של שניהם.
לכן אני אומר, לא משנה אם אתם חושבים שלאנשים אחרים יש סטיגמה עליכם, אל תנסו לשבור אותה, ועל תפעלו לפיה. היו אתם. אל תבנו לכם הגנות, זכרו שמי שבאמת מפחד הוא הצד השני, והשתדלו לא לפחוד מאף אחד. תחיו בהרגשה של בטחון ואמונה שלמה שאתם יכולים לעשות כל דבר שתרצו בלי מגבלות. אם בכל זאת אתם חשים הצקות רבות מידי מהסביבה, באופן שלא מאפשר לכם להתעלם, לפעמים הפתרון הפשוט הוא להחליף סביבה. זו לא בריחה, זו בנייה, להקיף את עצמי בסביבה בטוחה ונעימה לי, זה כמו לשתול פרח באדמה טובה. זה מה שיגרום לי לפרוח. אבל שימו לב שאתם לא עוקרים צמח, ומעבירים אותו לגינה אחרת, בגלל כמה עשבים שוטים : )
זכרו משהו חשוב, אם כל האנשים שלא מכירים אתכם מפחדים מכם באיזשהו מקום, אז אולי אתם יותר חזקים ממה שחשבתם, אולי אלא אתם שלא צריכים לפחוד, ושצריכים להרגיש חופשיים בעולם.
אני אוהב מאוד אנשים שאין בהם פחד, הם תמיד נראים כל כך שמחים ונינוחים.
בברכה שפי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה