לא טעיתם. לא חסרה המילה כמוך בכותרת. הכותרת היא לא "ואהבת את רעך כמוך" אלא "רעך כמוך".
כל אדם בעולם הוא עולם ומלואו, נס ופאר היצירה מרוכזים בגשמות פיזית אחת. ויחד עם זאת לכולנו יש בסיס ריגשי משותף, שמאפשר לכל שני אנשים לחבור ביניהם. יש שטוענים שהחיבור הוא אפילו עמוק יותר ושכולנו סוג של ישות אחת. אני לא אשלול או אחזק את הטענה הזאת, אבל אני רוצה לדבר על משהו הרבה יותר פשטני ובסיסי ביחסים בין אנשים. אנשים מפרידים את עצמם אחד מהשני.
זה נכון, אנשים רגילים להסתכל על העולם דרך העיניים שלהם , דרך התפיסת חיים שלהם. זה האזור הבטוח שלהם, ה comfort zone, שלהם. ואחד הדברים שמפחידים אנשים יותר מהכל, זה מישהו אחר שיכנס לאיזור הבטוח שלהם, וינסה לשבור את הגבולות. בגלל זה אנשים מפחדים מאוד האחד מהשני. ברוב המצבים, אם תתן לשני אנשים, לא משנה כמה קשוחים לעמוד אחד מול השני, ולהסתכל אחד לשני בעיניים ברצף. הם יפנו את המבט. במידה והם ישאירו את המבט לאורך זמן. תוכל להסתכל בעיניהם ולראות את ההגנות שלהם מתפרקות.
לאנשים יש הרבה הגנות, הם יקחו כל דבר שהם טובים בו, וינסו להפוך אותו לבסיס כוח שיגן עליהם מהעולם. אם הם חזקים, חכמים, אם יש להם כסף, או אם כריזמתיים. הם ישתמשו בכל אחד מהדברים האלה על מנת להראות לצד השני שיש להם כוח שהם לא מפחדים ממנו. העובדה היא שאנשים מפחדים, לכן יש כל כך הרבה אנשים שפוחדים לעמוד מול קהל, להתחיל לדבר עם בחורה שמוצאת חן בעינייהם (או בחור) לבקש העלאה במשכורת, או פשוט להגיד "טעיתי, אני מצטער".
אחת העוצמות הגדולות ביותר נמצאת דווקא במקום שבו אנשים יורידו את ההגנות שלהם. מקום שבו בן אדם יכול לבוא לאדם אחר, ולהגיד למשל "הי, אני אורן" לא משנה מי האדם הזה.
המשוואה היא פשוטה, אם אני לא רוצה שאנשים יגשו אלי, בלי שאני מכיר אותם, אני גם אניח על כל אחד שהוא אחר, לא ירצה לפגוש אותי או לדבר איתי. וזה די עצוב לחשוב שכל כך הרבה אנשים סביבי בעצם לא רוצים להכיר אותי. מצד שני. אם אני מבין שהאדם השני, לא משנה מי הוא, הוא לא באמת אויב שלי, ולמעשה הוא חבר פוטנציאלי שלי, ואני אבוא מתוך הרצון הזה להכיר את הצד השני. ברוב המקרים אני אגלה אדם שיהיה פתוח להכיר אותי ולעזור לי.
אם אדם יכול להפסיק להמנע ולברוח מדברים, ולהתחיל ללכת לקראת הדברים שהוא רוצה, זה המקום שבו שינויים גדולים נעשים. זה המקום שבו אנשים מגיעים להישגים הגדולים שלהם.
יש אנשים שלא מפחדים לעלות על במות, לגשת לדבר עם אנשים בשיא הביטחון, כשהם באים עם חיוך כובש. ועדיין הם מרוחקים מהאנשים שעומדים מולם מרחק של שנות אור. אנשים כאלה מצליחים הרבה פעמים לבלבל את מי שעומד מולם. הם עושים את כל מה שצריך כמו שצריך, כי הם למדו את זה, והם חושבים שזאת הדרך לההצלחה אמיתית. לאנשים האלה אני קורא פוליטקאים. ואני מצטער אם אני עושה בזה עוול לפוליטיקאים שנמנים עם הסוג השני, אבל אין מי שמשתמש בכלים האלא של ביטחון מדומה והתקרבות, כמו פוליטיקאי שכל המוטיבציה שלו היא להשיג קולות. מה בכל זאת ההבדל? - הדבר הכי חשוב, אהבת האדם האחר. ההבנה הבסיסית שהאדם האחר הוא באמת כמוך, לפחות חלק ממנו. חלק מספיק חשוב וגדול, כדי שתוכל לאהוב אותו כשלם. מכאן הכל מתחיל ונגמר. אתה יכול ללמוד לחייך, לדבר מול קהל, לבקש כסף מאנשים אחרים ועוד. אבל אם אתה לא באמת ניגש אל הצד השני ממקום של אהבה, הפחד ישאר בך.
עכשיו, יש אנשים שאתה מדבר איתם על אהבת אנשים, והתמונה שעולה להם בראש היא של איזה היפי מנותק מהחיים. אני באמת אוהב ומעריך אנשים עם רוח חופשית, היפים וילדם פרחים גם כן, אבל באמת אין קשר. אני מדבר על אנשים שכל בן אדם שהם פוגשים אתה רואה באמת ובתמים שהם שמחים לפגוש אותו, שהחיוך שלהם אמיתי. וזה לא משנה איפה הם נמצאים ומה הם עושים, זה פשוט מי שהם.
במקרה שלי היה לי מזל. אני חושב שאני תמיד אהבתי אנשים וחיפשתי את הטוב שבהם, ומשם הגיע הכוח שמאפשר לי באמת להתחבר אל כל אחד, לדבר עם הרבה אנשים, ולהכיר כל כך הרבה אנשים נפלאים. אני למדתי מה הדרכים הכי טובות לעשות את זה מתוך אהבה אמיתית לאנשים אחרים, ומתוך רצון לזהות את הדומה, וממנו ללמוד את השונה (אותם דברים נפלאים שמיחדים את האנשים שאני פוגש, שאינם קימים אצלי, או לפחות לא קיימים באותו אופן).
אני מאוד רוצה לעודד אתכם לנסות להתחיל מהדבר הפשוט הזה, תראו מישהו שמוצא חן בעיניכם, פשוט שנראה לכם שהוא אדם נחמד, ותתחילו לדבר איתו. תנסו באמת להכיר אותו, תחשפו מעצמכם, ותראו כמה קסם יכול להיות בשיחה אחת פשוטה. כי כמו שאומרת הכותרת, "רעך כמוך" וכל אדם הוא עולם ומלואו
