לקחת אחריות

לפני כמה חודשים היתה לנו בעיה עם הטלוויזיה בסלון. התקשרתי לחברה שקשורה להבאת הטלוויזיה, במטרה לברר כמה יעלה לתקן אותה. בכל מקרה, הנציגה בדקה ביוזמתה, וגילתה שיש לנו עוד אחריות על הטלוויזיה. אז בסופו של דבר לא רק שלא היינו צריכים לשלם על התיקון, אלה גם כשלקחו לנו את הטלוויזיה, נתנו לנו טלוויזיה חלופית, כך שאפילו לא הרגשנו שהטלוויזיה שלנו היתה חסרה. זו היתה חוויה מצוינת, לגלות שקנינו טלוויזיה מחברה שבאמת לוקחת אחריות למוצרים שלה.

אחריות זה דבר די נדיר בחיינו, ואני לא מדבר על אחריות על טלוויזיות או מקררים. אני מדבר על אחריות אישית. זה מוזר כמה אנשים בוחרים לא לקחת אחריות אישית, למרות שבניגוד למקרה של הטלוויזיה, במקרה של אחריות אישית, אנחנו גם הספק וגם הלקוח. הרי כשאנחנו לוקחים אחריות אישית, אנחנו גם אלה שנותנים אותה וגם אלה שנהנים ממנה.

להאשים אנשים אחרים או את הסביבה בצרות, או בבעיות שקורות לנו, זה משהו שקל לעשות, אבל מעבר לנחמה הפרוטה שזה נותן לנו, זה לא באמת מועיל לשום דבר. זה פשוט לקחת את כל הכוח והיכולת שלנו, ולוותר עליהם, רק כדי לא לקחת אחריות. אם אלה החיים שלנו, אז כל מה שקורה לנו הוא בידיים שלנו. אנחנו בוחרים אייך לפעול, אנחנו מחליטים אייך להתיחס, לא משנה כמה הגורמים למה שקורה לנו נראים לנו חיצוניים, לנו יש השפעה עליהם. אומנם לקחת אחריות על כל מה שקורה בחיים שלך זה צעד גדול, והוא לא בהכרח נעים, אבל כל עוד אנחנו בוחרים לא לעשות אותו, אנחנו בעצם בוחרים להיות קורבן של הנסיבות.

נגיד למשל שחס וחלילה חליתם במחלה רצינית. זה מצב קשה, קל ליפול בו לכיוון מחשבה של "למה זה מגיע לי", "אין לי מזל", ואפילו למחשבות גרועות יותר על מוות. אבל זה הגוף שלכם, והחיים שלכם. רחמים עצמיים לא יעזרו כאן. מה כן יעזור - לקחת אחריות. אפילו אם אתם לא עשיתם שום  פעולה נראית לעין שהביאה למחלה הזאת, קחו אחריות עליה. תגיד לעצמכם, "זה הגוף שלי וזו המחלה שלי, ואני אחלים ממנה". "אולי אני חולה, ואני הולך לעבור תקופה קשה, אבל עכשיו אני חי, ואני הולך להתמודד עם המחלה הזאת, ולנצל את החיים שלי, ולעשות את זה בצורה הכי טובה שאני יכול.

מערכות יחסים זה בכלל תחום שאנשים אוהבים להתנער בו מאחריות.  "הי עזבה אותי, אני עשיתי הכל למענה, והיא התיחסה אלי כמו זבל. נשים זה פשוט חרא של עם". לא כייף לקרוא מילים כאלה, ובטח לא לשמוע אותן. אז אני מנחש שגם לא כייף באמת לחשוב ולהרגיש ככה. יחסים הם דבר מורכב, לא משנה כמה אכזבות היו לכם מיחסים, לצאת באמירות כאלה, או לקבוע לעצמכם כל מיני חוקים בגרוש, כדי לנסות להמנע מכאב, אלה רק דרכים להנציח את הכאב, ולמשוך אליכם עוד מערכות יחסים גרועות לכם. במקום זה עדיף לחשוב בכיוון "חבל לי שהקשר הזה נגמר, אני מרגיש פגוע, אבל אני שמח על הדברים הטובים שכן חוויתי בקשר הזה, ואני שמח על זה שהייתי מחויב לקשר הזה. כנראה שבאמת לא התאמנו, ואני אנסה ללמוד מזה כדי שהקשר הבא שלי יהיה יותר מוצלח. וכדי להמנע מטעויות שעשיתי בקשר הזה". יש כיוון מחשבה של כאב, ויש כיוון מחשבה של ריפוי. יש מחשבות שיוסיפו סבל, ויש מחשבות שיעררו תקווה. יש מילים של האשמה, ויש מילים של לקיחת אחריות. קל מאוד להבדיל בין מחשבות ומילים של הרס וכאב, למחשבות ומילים של גדילה ושל העצמה.

בכל זאת המון אנשים מעדיפים שלא לקחת אחריות. קשה להגיד "אני אחראי לזה, אני הייתי לא בסדר, אני צריך לעבוד על עצמי, אני אטפל בזה", אבל כל עוד לא לוקחים אחריות, אי אפשר באמת ללמוד, ואי אפשר לשנות את מה שמפריע לנו.  אנחנו יכולים להאשים אחרים, להתנער מאחריות, להגיד לעצמנו "אני בסדר, זה הם אשמים". ואז מה נשאר - כלום. הרי אם מישהו אחר אחראי לזה, אני בטח לא יכול לעשות שום דבר.

בסופו של דבר, אנחנו לא יכולים לשקר לעצמנו. אנחנו לא יכולים להתכחש לאמת, כי בפנים אנחנו יודעים מה באמת נכון. בן אדם לא יכול לשקר לעצמו כל הזמן, ואז להרגיש טוב עם עצמו. אם אתם לוקחים אחריות, לפחות אתם יכולים להגיד "אני מצטער, אני טעיתי. אני אשתדל לתקן את זה, אני אדאג שזה לא יקרה שוב" ואולי באותו רגע זה יכאב. אולי תרגישו טיפה מושפלים אפילו, אבל הדבר הכי חשוב שעשיתם זה שלקחתם אחריות. ההרגשות הלא טובות יעברו, ותישארו עם דף חלק להתחיל מחדש, ואפילו יותר טוב.

You missed a spot...

ישנה מגיפה מדבקת שמסתובבת בעולם, ומסכנת מיליארדי אנשים. זו אינה שפעת החזירים, זו מגיפת ה LFBT.

LFBT - Looking for bad things

אני מתעסק בהתפתחות אישית כבר המון זמן, ברמות כאלה ואחרות, ואם יש דבר שמפריע לאנשים בהתפתחות האישית שלהם, זה האנשים מסביבם. כי לא משנה איזה ספר קראת, איזו שיטה חדשה אתה מנסה, איזה חלום אתה רוצה להגשים, לא יחסרו אנשים שיגידו לך "אבל זה לא עובד ככה", "אני חושב אחרת", "הם סתם עושים את זה בשביל הכסף", ועוד מליון פניני חוכמה כאלה.
אבל כמו שאמרתי, מה שבאמת בעיתי בזה, זה שזו סוג של מגפה, ואנשים נדבקים מזה, ולמעשה אני מניח שכמעט כולנו חולים בזה ברמה או אחרת. אני לא חושב שעובר יום שלא עובר לי בראש רעיון חדש וטוב, אבל בדר"כ אני לא עושה איתו כלום, כי יש לי בראש קולות משלי שיודעים בדיוק מה אני יכול ולא יכול.

העניין הוא כזה, אנחנו מחנכים אחד את השני להסתכל כל הזמן על מה שלא עובד, על חצי הכוס הריקה. ועם הזמן כולנו נוטים לפתח ראיה מאוד ביקורתית על הדברים.

אם ניקח את הסוד בהשאלה, להמון אנשים יש ביקורת על הסוד, למה הוא כן עובד, למה הוא לא עובד. רוב גדול של האנשים, עובדים בגישה של מתענינים, הם בודקים את זה, אבל ברגע שדברים לא הכי עובדים להם הם זונחים הכל ובורחים. ואנשים עושים את זה גם בהמון מקומות אחרים, בעבודה, במערכות יחסים, בעסקים, מחפשים כל הזמן איפה הדברים לא עובדים, וכשהם רק מוצאים הוכחה מספקת הם אומרים לעצמם. "אהה, ידעתי שזה בולשיט - אני לא צריך את זה!"

אני חושב שהדברים היו עובדים הרבה יותר טוב, אם אנשים פשוט היו מפסיקים לחפש את הדברים שלא עובדים, מפסיקים להכנס ללחץ כל פעם שהם נכשלים במשהו, מפסיקים להרים ידיים כל פעם שנתקלים בבעיה. בכל דבר יש צדדים יותר טובים ופחות טובים, אבל העולם שלנו יראה הרבה יותר יפה ונעים, אם נתחיל להתמקד בדברים שעובדים ושטובים לנו.

יצא לי למשל לקרוא ספרים, שהכותבים שלהם מתקשרים ישויות רוחניות גבוהות (למשל סאנתיה רומן). יש בספרים האלה הרבה רעיונות מעולים, ודברים חכמים, אבל לא התחברתי לכולם, ואני בכלל לא מתחבר יותר מידי לקטע של תקשור. אבל העובדה היא שלא ניסיתי את זה ואני לא יודע מספיק על זה. לכן אני מעדיף להסתכל על כל הדברים המאוד טובים והמחכימים בספרים האלה, וללמוד מהם.

אותו דבר נכון לגבי הסוד ונכון לגבי כל דבר, במקום לחפש את הנקודות הרעות, אפשר לחפש ולקחת את מה שטוב. אחרי הכל עצם זה שיש לי את החופש ללמוד, שיש לי החופש לעשות את מה שאני רוצה, שיש לי אוכל לאכול,מים לשתות ומקום לגור בו, אלה דברים נהדרים שרובנו לוקחים כמובן מעליהם, בזמן שאנחנו מתלוננים על מה שלא כל כך עובד לנו. אנחנו שוכחים שרק לפני 100 שנה, לאנשים לא היה בהכרח שירותים בבית, ואפילו ברז מים, שלא לדבר על דברים גדולים יותר כמו טלוויזיה או מכונית. וגם היום, לא כל האנשים בעולם יכולים לבחור איפה הם יחיו, במה הם יעבדו, מה הם יאכלו, עם מי הם יתחתנו. כמה אנוכי זה להתלונן על דברים כל כך הרבה, כשהחיים שלנו כל כך טובים. כשיש לנו כל כך הרבה.

אבל לכולנו יכול להיות עוד הרבה יותר טוב, אם רק נסתכל על הדברים הטובים, נצפה לדברים טובים שיקרו לנו וגם לאחרים סביבנו.

זיכרו שהביקורת והציניות, הם הרוצחים השקטים של חלומות. התקווה, האמפתיה, האהבה, והרצון לחוות טוב, בשבילי ובשביל האנשים מסביבי, אלה הדברים שבאמת יכולים להפוך את החיים שלנו לנפלאים, אם רק נפסיק להיות כל כך צינים וביקורתים כנגד כל דבר שאנחנו נתקלים בו.

התפתחות אישית ברוח השף -

החלטתי לשנות את השם של הבלוג.

התפתחות אישית ברוח הסוד -> התפתחות אישית ברוח השף.

יש סיבה לכך. עם כל הדברים הנפלאים שאני חושב על הסוד, והניסיון הטוב שיש לי איתו. רוב ההתפתחות האישית שאני עושה והידע שלי בנושא מקורו אינו דווקא בסוד. והרבה פעמים יוצא שאני משתמש בידע שלי יותר בשביל להסביר את הסוד, מאשר בסוד בשביל להעביר משהו מהידע שלי.

מה זה אומר על הסוד? שום דבר מיוחד, הוא פשוט עוד דרך נוספת, עיקרון נוסף מבין רבים אחרים שמשולבים יחד ויוצרים את המציאות שלנו. ועל אף שהוא בהחלט עומד בפני עצמו, נדרשת הבנה מעמיקה שלו על מנת להגיע לתוצאות, הבנה שלפעמים קל יותר להגיע אליה אם מגיעים דווקא מכיוונים אחרים.

ומה שינוי השם ישנה בבלוג - אני מניח שהוא פשוט יפתח אותו לעוד נושאים של התפתחות אישית. כמו כן אני אשתדל לרשום בו לעיתים יותר קרובות.

בברכה שפי

לפנות מקום

האם אי פעם יצא לכם להכנס לחדר, שהיו בו כבר המון אנשים, עד שלכם כבר לא נותר מקום לשבת, ואולי אפילו בקושי מקום לעמוד. אין ספק שזו תחושה לא נוחה - תחושה שאין לך מקום , תחושה שאין לך כוח, תחושה שאתה לא שייך. מצד שני כמה זה נחמד לבוא למקום, שיש לך בוא כיסא שמור, מסעדה עם שולחן שהוזמן במיוחד בשבילכם, או לבקר חברים בחו"ל, שהכינו לך חדר משלך להתארח בו, פינה קטנה שתהיה שלך.

לעשות מקום לאנשים אחרים, לדאוג להם באופן זה, זו אחת הפעולות היעילות ביותר שתוכלו לעשות על מנת לחזק קשרים עם אנשים אחרים. אבל זהו אינו הנושא של הפוסט הזה. הנושא הזה מדבר לא על אנשים אחרים, אלא עליכם, עליכם ועל החלומות שלכם.

הנקודה היא כזאת, אם אתם רוצים להכניס משהו לחיים שלכם, תצרו לו מקום.

זה לא משנה כל כך מה אתם רוצים לעשות, אם תתחילו בלפנות את המקום ואת הזמן לעשות את הדבר הזה, אתם תגבירו בהרבה את הסיכוי שלו לצאת לפועל. בואו נניח למשל שאתם רוצים לחדש את המלתחה, לקנות בגדים חדשים. עוד לפני שאתם יוצאים למסע קניות, לכו לארון, ותוציאו כל מיני בגדים ישנים שאתם כבר לא לובשים. תפנו מדפים וקולבים לכל אותם בגדים חדשים שאתם הולכים לקנות, ותראו שההצתידות בדברים חדשים תהיה הרבה יותר קלה לכם. אם אתם גרים לבד ומחפשים זוגייות, הכינו את הבית שלכם לקבל אדם חדש, פנו מקום לדברים שלו, הכינו מגירות, פנו חלק מהתמונות מהקירות, עשו דברים שיאפשרו לאדם חדש להכנס לחייכם. אתם רוצים ללמוד משהו חדש, פנו מדף בספרייה לספרים בנושא. רוצים להתחיל להתאמן, קנו לכם חליפת ספורט חדשה. כל הצעדים הקטנים האלה, קטנים ככל שיראו, הם צעדים גדולים, בדרך למשוך אליכם את הדברים שאתם רוצים.

אתם מכירים את זה שיש משהו שאתם רוצים מאוד לעשות. יכול להיות שזה לקנות בית, או מכונית, לצאת לחופשה, או לעשות קורס. ברגע שאדם מרוכז במה שהוא רוצה לעשות, וממוקד במטרה הוא באופן טבעי מתפנה מדברים פחות חשובים, מזיז דברים, מפנה זמן ויצר את הסביבה שתאפשר למטרה שלו להתגשם. אבל לפעמים למרות שהחלום חזק, קשה לנו לוותר על השיגרה הנוחה שלנו, לצאת מה comfort zone ולפעול על מנת להגשים את החלומות שלנו. במקום הזה, לפנות את הזמן את המקום והמשאבים, ולהתחיל לעשות דברים קטנים ופשוטים לכיוון המטרה, יכול לעשות הבדל עצום ביכולת שלנו ללכת בעקבות החלומות שלנו. נראה שברגע שמתחילים לעשות דברים מסוימים, דברים אחרים מתחילים לנוע מעצמם וכאילו היקום כולו מתחיל לפעול על מנת שאנו נגשים את המטרות שלנו.

הקונספט הזה מזכיר לי את המכוניות של פעם, שראינו בסרטים, שאדם היו עומד בחלק הקדמי של המכונית, והיה מסובב ידית קטנה, על מנת להתניע את המכונית, אבל ברגע שעשה זאת, כל המכונית החלה לרעום, עשן יצא מאחורה, וכל הכוח של המכונה המופלאה היה זמין כדי לאפשר לאדם להגיע לכל מקום שרק ירצה.

אז פנו לכם זמן, פנו את המשאבים, והתחילו לעשות את הדברים הקטנים שיקדמו אתכם לקראת המטרות שלכם, ואפשרו ליקום להרתם להגשמת החלומות שלכם.

רעך כמוך

לא טעיתם. לא חסרה המילה כמוך בכותרת. הכותרת היא לא "ואהבת את רעך כמוך" אלא "רעך כמוך".

כל אדם בעולם הוא עולם ומלואו, נס ופאר היצירה מרוכזים בגשמות פיזית אחת. ויחד עם זאת לכולנו יש בסיס ריגשי משותף, שמאפשר לכל שני אנשים לחבור ביניהם. יש שטוענים שהחיבור הוא אפילו עמוק יותר ושכולנו סוג של ישות אחת. אני לא אשלול או אחזק את הטענה הזאת, אבל אני רוצה לדבר על משהו הרבה יותר פשטני ובסיסי ביחסים בין אנשים. אנשים מפרידים את עצמם אחד מהשני.

זה נכון, אנשים רגילים להסתכל על העולם דרך העיניים שלהם , דרך התפיסת חיים שלהם. זה האזור הבטוח שלהם, ה comfort zone, שלהם. ואחד הדברים שמפחידים אנשים יותר מהכל, זה מישהו אחר שיכנס לאיזור הבטוח שלהם, וינסה לשבור את הגבולות. בגלל זה אנשים מפחדים מאוד האחד מהשני. ברוב המצבים, אם תתן לשני אנשים, לא משנה כמה קשוחים לעמוד אחד מול השני, ולהסתכל אחד לשני בעיניים ברצף. הם יפנו את המבט. במידה והם ישאירו את המבט לאורך זמן. תוכל להסתכל בעיניהם ולראות את ההגנות שלהם מתפרקות.

לאנשים יש הרבה הגנות, הם יקחו כל דבר שהם טובים בו, וינסו להפוך אותו לבסיס כוח שיגן עליהם מהעולם. אם הם חזקים, חכמים, אם יש להם כסף, או אם כריזמתיים. הם ישתמשו בכל אחד מהדברים האלה על מנת להראות לצד השני שיש להם כוח שהם לא מפחדים ממנו. העובדה היא שאנשים מפחדים, לכן יש כל כך הרבה אנשים שפוחדים לעמוד מול קהל, להתחיל לדבר עם בחורה שמוצאת חן בעינייהם (או בחור) לבקש העלאה במשכורת, או פשוט להגיד "טעיתי, אני מצטער".

אחת העוצמות הגדולות ביותר נמצאת דווקא במקום שבו אנשים יורידו את ההגנות שלהם. מקום שבו בן אדם יכול לבוא לאדם אחר, ולהגיד למשל "הי, אני אורן" לא משנה מי האדם הזה.
המשוואה היא פשוטה, אם אני לא רוצה שאנשים יגשו אלי, בלי שאני מכיר אותם, אני גם אניח על כל אחד שהוא אחר, לא ירצה לפגוש אותי או לדבר איתי. וזה די עצוב לחשוב שכל כך הרבה אנשים סביבי בעצם לא רוצים להכיר אותי. מצד שני. אם אני מבין שהאדם השני, לא משנה מי הוא, הוא לא באמת אויב שלי, ולמעשה הוא חבר פוטנציאלי שלי, ואני אבוא מתוך הרצון הזה להכיר את הצד השני. ברוב המקרים אני אגלה אדם שיהיה פתוח להכיר אותי ולעזור לי.

אם אדם יכול להפסיק להמנע ולברוח מדברים, ולהתחיל ללכת לקראת הדברים שהוא רוצה, זה המקום שבו שינויים גדולים נעשים. זה המקום שבו אנשים מגיעים להישגים הגדולים שלהם.

יש אנשים שלא מפחדים לעלות על במות, לגשת לדבר עם אנשים בשיא הביטחון, כשהם באים עם חיוך כובש. ועדיין הם מרוחקים מהאנשים שעומדים מולם מרחק של שנות אור. אנשים כאלה מצליחים הרבה פעמים לבלבל את מי שעומד מולם. הם עושים את כל מה שצריך כמו שצריך, כי הם למדו את זה, והם חושבים שזאת הדרך לההצלחה אמיתית. לאנשים האלה אני קורא פוליטקאים. ואני מצטער אם אני עושה בזה עוול לפוליטיקאים שנמנים עם הסוג השני, אבל אין מי שמשתמש בכלים האלא של ביטחון מדומה והתקרבות, כמו פוליטיקאי שכל המוטיבציה שלו היא להשיג קולות. מה בכל זאת ההבדל? - הדבר הכי חשוב, אהבת האדם האחר. ההבנה הבסיסית שהאדם האחר הוא באמת כמוך, לפחות חלק ממנו. חלק מספיק חשוב וגדול, כדי שתוכל לאהוב אותו כשלם. מכאן הכל מתחיל ונגמר. אתה יכול ללמוד לחייך, לדבר מול קהל, לבקש כסף מאנשים אחרים ועוד. אבל אם אתה לא באמת ניגש אל הצד השני ממקום של אהבה, הפחד ישאר בך.

עכשיו, יש אנשים שאתה מדבר איתם על אהבת אנשים, והתמונה שעולה להם בראש היא של איזה היפי מנותק מהחיים. אני באמת אוהב ומעריך אנשים עם רוח חופשית, היפים וילדם פרחים גם כן, אבל באמת אין קשר. אני מדבר על אנשים שכל בן אדם שהם פוגשים אתה רואה באמת ובתמים שהם שמחים לפגוש אותו, שהחיוך שלהם אמיתי. וזה לא משנה איפה הם נמצאים ומה הם עושים, זה פשוט מי שהם.

במקרה שלי היה לי מזל. אני חושב שאני תמיד אהבתי אנשים וחיפשתי את הטוב שבהם, ומשם הגיע הכוח שמאפשר לי באמת להתחבר אל כל אחד, לדבר עם הרבה אנשים, ולהכיר כל כך הרבה אנשים נפלאים. אני למדתי מה הדרכים הכי טובות לעשות את זה מתוך אהבה אמיתית לאנשים אחרים, ומתוך רצון לזהות את הדומה, וממנו ללמוד את השונה (אותם דברים נפלאים שמיחדים את האנשים שאני פוגש, שאינם קימים אצלי, או לפחות לא קיימים באותו אופן).

אני מאוד רוצה לעודד אתכם לנסות להתחיל מהדבר הפשוט הזה, תראו מישהו שמוצא חן בעיניכם, פשוט שנראה לכם שהוא אדם נחמד, ותתחילו לדבר איתו. תנסו באמת להכיר אותו, תחשפו מעצמכם, ותראו כמה קסם יכול להיות בשיחה אחת פשוטה. כי כמו שאומרת הכותרת, "רעך כמוך" וכל אדם הוא עולם ומלואו

הכל מסביב בינוניני ... מה אני בינוני מי אני

הכל מסביב בינוניני ... מה אני בינוני מי אני

כשהתחלתי לחשוב על מה אני רוצה בדיוק לומר במאמר הזה, קפצו לי המון רעיונות נפלאים. ובכל זאת התקשיתי קצת לבחור כותרת למאמר. בסוף בחרתי לצטט-חצי לצטט את השיר הזה.

הרבה חכמים סינים זקנים, מורים, ומדריכים מדברים הרבה פעמים על החשיבות של לתרום לזולת ולעולם בכלל. הם מדברים על נושא של כולנו אותו חומר, כולנו אנרגיה, כולנו חלק מאותו יקום – אבל עד כמה אנחנו, אנשים שנמצאים בתוך תהליך יכולים באמת להבין את זה ולהתחבר לזה?

הנטייה שלנו הרבה פעמים נוטה להיות "אני... אני... אני..." ויש סיבה מאוד טובה לכך – אנחנו רואים דרך העיניים שלנו, שומעים הכול דרך האוזניים שלנו, מרגישים דרך הגוף שלנו וכמובן מודעים בעיקר ואולי אך ורק למחשבות שלנו. כל דבר שאנחנו חושבים או חשים, הוא פרשנות שאנחנו עושים לנתונים שמתקבלים דרך החושים שלנו. ואנחנו בונים את הפרשנות על פי ניסיון העבר, האופי שלנו שפיתחנו במשך שנים והדברים שלמדנו.

ניקח דוגמה פשוטה יחסית לאייך שאנשים מסתכלים על דברים. ניקח לדוגמה שני אנשים, אחד שבתור ילד כלב נשך אותו, ואחד שכל החיים שלו היו לו כלבים והוא אוהב מאוד כלבים. עבור כל אחד מהם, בהתאם לחוויות שלו, כלב הוא דבר אחר לגמרי. בשביל האחד כלב הוא יצור מסוכן, שהוא לא מחבב, ומעדיף להשאיר אותו מחוץ לבית, ואצל השני הוא כמו בן משפחה כמעט. אם השניים יקימו שיחה על כלבים, השיחה יכולה להיות כרוכה באי הסכמה, כיוון שהאחד חושב למעשה שכלבים מסוכנים באופן כללי, והשני חושב שכלבים הם נהדרים.

למעשה אף אחד מהם אינו צודק ושניהם צודקים, ההבדל נובע מזה שלכל אחד מהם יש את הנקודת ראייה שלו. כל אחד מסתכל על ההסתכלות שלו את הכלבים כמפת המציאות של העולם.כיוון שכך "העולם" כל מי שטוען אחרת טועה במידת מה. זה אולי נשמע קצת מוקצן, אבל כך הם הדברים, אנחנו ללא הרף שופטים את הדברים לפי נקודת הראות שלנו, וככל שקורים דברים שנוגדים את הנקודת מבט הזאת בצורה יותר חזקה, אנחנו מגיבים אליהם בצורה יותר חזקה.

תחשבו כמה חזק אתם יכולים להתעצבן על מי שעקף אתכם בפראות בכביש, מי שעקף אתכם בתור, או מישהו שהעביר עליכם ביקורת כזו או אחרת. אתם יכולים להתעצבן באופן כזה שיהרוס לכם את כל היום. מצד שני אם אתם עושים את זה, עוקפים מישהו בכביש, חולקים ביקורת על מישהו, או עושים משהו אחר שעלול לפגוע באנשים אחרים, אתם הרבה פעמים תהיו הרבה יותר סלחניים לעצמכם. קל לנו להיות סלחניים לעצמנו כשאנחנו יודעים בדיוק מה חשבנו, אייך הרגשנו – מה גרם לנו לפעול באופן מסויים. זה הרבה יותר קשה להיות סלחניים לאחרים, כשהוא עקף אותנו בכביש בלי שום סיבה נראית לעין, כשיכול להיות שהוא היה בדרך לבית החולים עם אשתו שסובלת מצירי לידה.

בנוסף לזה יש לכל אחד מאיתנו את המנגנון הנהדר של יצירת המציאות. זהו מנגנון די מדהים – אתה רואה משהו שלא לגמרי מסתדר לך, אז אתה מתאים את המחשבות שלך ואת התפיסה שלך כך שהוא יתאים למפת העולם שלך. הדוגמה שנתנו מקודם אם אנשי הכלבים היא דוגמה טובה, בואו נניח לשנייה שהיו להם אותן התנסויות באופן הפוך ובזמנים שונים כלומר נניח שכשאוהב הכלבים היה כבר בן 12, נשך אותו כלב. אחרי שנים שהוא אוהב כלבים וניגש אליהם, הוא יכול לחשוב משהו בסגנון "כנראה שהפחדתי אותו, אולי הוא מפחד מאנשים מאיזושהי סיבה". התמונת עולם שלו תישאר די דומה בגלל שאפילו באירוע "טרגי" הוא לא ימצא בזה הוכחה שמשהו לא בסדר. מהצד השני גם אם לזה שמפחד מכלבים, יצא כעבור שנים לפגוש מישהי שיש לה גור חמוד ומתוק של כלבים. עדיין יש אפשרות סבירה שהוא ימשיך לחשוב, שאולי הגור הזה חמוד, אבל באופן כללי כלבים הם מסוכנים, אז אני לא אכניס בחיים כלב הביתה.

בהתאם לכל זה, מאוד ברורה ההסתכלות הזאת של "אני" אז למה יש בכלל חשיבות לשנות אותה? ובכן – למרות שהאני שלנו נראה לפעמים כאילו הוא רק בתוך הגוף שלנו, ובתוך המחשבות שלנו, אז למרות שזה לכאורה נכון – צריך לשים לב ולזכור כמה הוא מושפע חזק ממה שקורה מסביב. אם אני אלך לאדם ואגיד לו משהו מכעיס או מעליב, כמו "ואוו ממש השמנת בחגים!" קרוב לודאי שאני אהרוס לו את שארית היום, אפילו אם אני אחרי זה אעזוב את האזור שלו, המחשבה תישאר לו בראש, ולמרות שהמחשבות שלו והתפיסה שלו הן אלה שיוצרות את ההרגשה הרעה, אני במקרה הזה אהיה הטריגר שהוביל להרגשה הזאת.

אני אתן לכם דוגמה לכמה האני שלכם תלוי בסביבה שלו. תחשבו שעכשיו אתם עוברים באופן מידי לאתר נופש המדהים ביותר בעולם, כשיש לכם שבוע של הכול כולל הכול, בו תקבלו שירות של מלכים, ולמעשה תקבלו אפילו כסף על זה שאתם נמצאים שם. לא משנה מה המצב שלכם עכשיו, אם זה היה קורה לכם (מה שמאוד היה משמח אותי באופן אישי) לא משנה מה מצב הרוח שלכם עכשיו, הוא היה משתנה באופן דראסטי לחיוב.

כן – לסביבה שלנו יש המון השפעה. ואנחנו יכולים לנסות לשנות אותה, או לשנות את הדרך שאנחנו מסתכלים על דברים. אבל זה יכול להיות לא קל, אם אנחנו מתעקשים להסתכל על עצמנו כמרכז.

אז למה שלא ננסה משהו אחר, בואו ננסה להתייחס לכל מי שאנחנו רואים, שומעים, מדברים איתו כחלק מאיתנו, אם יש לו השפעה על אייך שאנחנו מרגישים, אז הוא חלק מאיתנו. אם מישהו הוא ממש שלילי, בואו נשתדל להתרחק ממנו, אם מיהו הוא חיובי לנו, נשתדל לקרב אותו. בואו נדאג שהאנשים מסביבנו ירגישו יותר טוב, בואו נשים לב מה קורה להם, נעזור להם, נעזר בהם. בואו ננסה לתפוס גם את האחר כבעל רגשות, רצונות, ומחשבות משלו. נבין שאנחנו חלק מהעולם שלו.

תעבדו לפי העיקרון הזה:

אם אתם רוצים שיחמיאו לכם – תעריכו אחרים מסביבכם ותחמיאו להם.

אם אתם רוצים שיבינו אתכם יותר – נסו להבין יותר אחרים.

אם אתם רוצים שיאהבו אתכם יותר – תביעו יותר אהבה לאנשים מסביבכם.

ופשוט תחשבו ותאמרו דברים טובים יותר על האנשים מסביבכם.

אני מבטיח לכם שההשפעה תהיה אדירה.

עכשיו אתם כבר בוודאי יודעים למה בחרתי בכותרת הזאת למאמר. ביננוניות מסביב מובילה לבינוניות בעצמנו, זה מה שאנחנו קולטים ומכניסים אלינו. תתחילו לחשוב על אייך למנף את עצמכם ואת סביבתכם ביחד אתכם. בדיוק באותו אופן שהייתם רוצים בית שיהיה לכם נעים, תדאגו למקום שבו אתם נמצאים ולאנשים מסביבכם.

בברכה שפי שפע

הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות

כולנו מכירים את הפתגם הזה, שבגדול אומר שהרבה פעמים אנשים שמתכוונים לעשות משהו טוב עושים בסוף נזק. משהו בסגנון חיבוק דב, או שירות דוב. האמת היא שאני ממש לא אוהב את המשפט הזה. המשפט הזה אינו מעודד לפעולה, הוא מעודד לפחד מפעולה. הוא בגדול אומר שעדיף להיזהר ולא לעשות דברים אפילו אם הם מכוונה טובה, העיקר שלא תפגע במישהו – ולכן אולי עדיף שלא תעשה כלום.

אישית אני חושב שעדיף לטעות מידי פעם, זה בסדר. לפעמים אתה עושה משהו ואולי הוא לא יצא על הצד הטוב ביותר – אבל לפחות למדת משהו חדש. בהחלט עדיף לטעות מאשר לא לעשות כלום. להיות מונע, או יותר נכון להיות לא מונע (עצור) על ידי פחדים, זו דרך מאוד קטנה לחיות. לא לנסות דברים, לא ללמוד דברים, לפספס הזדמנויות, רק מהחשש שנפצע, או שנפגע, או שנכשל. אני נפצעתי הרבה פעמים בעבר, ואתם יודעים מה, זה בדרך כלל כואב קצת וזה עובר ומחלים. למעשה ככל שאתה פחות פוחד להיפצע או להיות חולה, ככל שאתה פחות מתמקד בזה, אתה פחות מושך את זה אל החיים שלך. ככל שאתה חושב יותר על להיות בריא, על להצליח, כך התוצאות שלך חיוביות יותר.

הרבה פעמים הפחד והחששות בכלל לא באים מאיתנו. הרבה פעמים הם באים מאנשים אחרים עם כוונות טובות מאוד. כשאתה מתעסק בתחום של התפתחות אישית, ומנסה לשפר את חייך – זה בולט מאוד. אנשים הרבה פעמים מראים לך את הספקות שלהם, לא בגלל שהם רוצים להרע לך, אלה פשוט בגלל שהם מגנים על דרך ההסתכלות שלהם על הדברים. אחת התכונות הבסיסיות ביותר של בני אדם זה שהם שופטים דברים לטוב או לרע. זה המכניזם הבינארי הפרטי שלנו, כל דבר אנחנו קודם כל נוטים לכוון אותו לאחד משני המקומות, ואם משהו נחשב בעיננו רע, לא מתאים, או פשוט שגוי, אנחנו נוטים לעשות משהו נגדו כל פעם שהוא מופיע בחיינו, וזאת על מנת לשמור על אחידות ויציבות בדרך שאנו רואים את העולם.

בואו ניקח למשל נושא של כסף. אתמול ראיתי ידיעה באחד מאתרי החדשות על זה ששרי האריסון קנתה לילדיה דירות יוקרה בתל אביב. המון אנשים הגיבו על כך בטוקבקים בשלילה, וזה בדיוק מה שכותב הידיעה רוצה, תגובות ומעורבות של הקוראים, משהו שיגרום להם לחזור לקורא, ולהעלות את. הריטינג של האתר. אבל באופן בסיסי, האנשים האלה מוחים על זה שלאחרים יש יותר כסף מאשר להם, על זה שיש אנשים שיש להם הרבה יותר ויש אנשים שיש להם הרבה פחות.

עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, אני רוצה שלאנשים יהיה יותר, אני רוצה שהפער הכלכלי יצטמצם, אבל ברגע שאדם יוצא נגד רווחה של אחר, הוא בעצם אומר – זה לא טוב, להיות בעל הרבה ממון זה לא טוב, זה לא הוגן – זה בא על חשבון אחרים – מישהו אחר מנצח אנחנו מפסידים. אני רוצה להגיד לכם שזה לא נכון – כפי שדעתי האישית אומרת, אבל במקום להגיד את זה, אני אשאל שאלה שהתפקיד שלה לעורר מחשבה. מה יועיל יותר לרווחתם של כלל האנשים, לחשוב על יותר כסף כדבר חיובי או כדבר שלילי?

האם לחשוב על יותר כסף כדבר שלילי, זה דבר שמצמצם את הפערים, או מגדיל אותם?

איכות התשובה שאנחנו מקבלים תלויה ישירות באיכות השאלה שאנחנו שואלים. אם אנחנו שואלים "למה לי אין את כל הכסף הזה?" זו שאלה שבאה מכיוון של מחסור, זו שאלה שלא משנה אייך תחשוב עליה היא לא תכוון אותך לפתרון, או לשיפור במצבך. זו למעשה שאלה מתסכלת מאוד. לעומת זאת שאלה כמו "באיזה אופן אני יכול להכניס יותר רווחה כלכלית לחיי?" היא שאלה שמעודדת מחשבה, שמעודדת יצירתית. מחשבה שמאתגרת את התת מודע שלכם לתת לכם פתרונות טובים.

אז כשאנחנו שומעים אנשים מסביבנו אנשים שאומרים שכסף זה רע, שאנשים מרמים אנשים אחרים כדי להשיג כסף, זה מכניס לנו דימוי שלילי מאוד על כסף, ומקבע אותנו. במצב שבו אנחנו לא פתוחים להרוויח יותר כסף. ולא רק זה, אנחנו נתחיל להגיד דברים דומים לאנשים מסביבנו, כי עכשיו זו כבר האמונה שלנו שאנחנו צריכים לחזק. והזרעים האלה של מחשבות מודעות שנשלחות לתת מודע, משתרשות אצלנו בתת מודע, והופכות לתבניות מחשבתיות שמייצרות אוטומטית מחשבות שליליות על כסף.

אני יודע שזה נשמע רע, אבל את הדברים האלה אפשר לשנות, את המוח אפשר לתכנת מחדש, ואחת הדרכים היא פשוט לשים לב מה אנחנו חושבים, לשים לב מה אנחנו אומרים לאנשים ומה אנשים אחרים אומרים לנו. כשמישהו אחר מציע לכם משהו טעים לאכול, בזמן שאתם בדיאטה למשל, הוא לא מתכוון להזיק לכם, הוא בסך הכול רוצה שתיהנו מאוכל טעים, אבל אתם אלה שצריכים להימנע מזה, אם זה לא משהו שהתכוונתם לאכול, או שהוא לא מתאים לדיאטה שלכם. כשאתם באים לפתוח עסק, לפעול במסגרת פוליטית, להגשים חלום שלכם, או כל דבר אחר, תמיד יהיו אנשים מסביבכם, שעל מנת לשמור על תמונת המציאות שלכם אחידה, עלולים להגיד (מכוונות טהורות לגמרי) דברים שיורידו לכם את המוטיבציה, ויפריעו לכם להתקדם אל המטרה שלכם. זה מאוד חשוב לדעת לדבוק במטרות שלכם ולהתעלם מהקולות האלה. אתם יודעים שהרבה פעמים מישהו יגיד לכם משהו, שיגרום לכם להתלבט, לפקפק בעצמכם, או אפילו לזנוח את המטרות שלכם, והוא אפילו לא יזכור את זה? בשבילו זו רק אמירה, משהו שהוא אומר בשביל להרגיש בנוח עם עצמו – ובשבילכם זה יכול להיות משהו שיעצור אתכם, יעקב אתכם, יוריד לכם את המוטיבציה – במיוחד אם אתם לא בטוחים בעצמכם.

אני אתן לכם דוגמה שבעבר אני הייתי עושה את הטעות הזאת. אנשים היו מדברים איתי על לימודים הומאניים באוניברסיטה, ואני הייתי יכול להגיד משהו בסגנון "לימודי ספרות אנגלית? – זה כזה משעמם ולא פרקטי, מה אפשר לעשות עם תואר כזה..." אבל צריך לזכור שלכל אדם יש את המסלול שלו, יש אנשים שבשבילם הנושא הזה מרתק, שהם יגרום להם הנאה רבה, ושהם יכולים להפוך בו בקלות רב להיות מומחים בעלי שם עולמי. אני בטח לא הייתי רוצה שמישהו ישנה את ההחלטה שלו, או שלא ירגיש טוב עם עצמו רק בגלל משהו שאני אמרתי. כשאני אמרתי משהו כזה בעצם התכוונתי לומר (ואמרתי לעצמי) עבורי התחום הזה אינו מתאים, אני בוחר נכון שאני הולך ללמוד מחשבים שזה תחום שאני באמת אוהב, זה טוב שאני יודע מה אני בוחר." שימו לב – למעשה אני חושב על עצמי ולא על הבן אדם האחר, וזו נקודה חשובה מאוד.

הדברים האלה משפיעים עלינו גם ברמה הארצית. אם אני אומר לכם את המילים " מורה בתיכון" ואבקש מכם לחשוב על כל האסוציאציות שעולות לכם. לרבים מכם תעלנה מן הסתם מחשבות כמו, שכר נמוך, עבודה קשה, כפיות טובה של התלמידים, חוסר כבוד וכו'. אני בספק אם תקפוץ לכם לראש דמותו של רובין ויליאמס מ"ללכת שבי אחריו" למרות שאני יכול להגיד לכם עובדתית, שיש מורים כאלה – גם בארץ. שמסתכלים על הוראה כשליחות, שנהנים מהעבודה שלהם, ומשפיעים לטובה על חייהם של צעירים באופן יומיומי, ומקבלים סיפוק גדול על כך. עכשיו - אם הייתם חושבים כך על הוראה, יתכן שהייתם שוקלים שוב ללכת ללמד בתיכון.

אותו דבר קורה לנו בפוליטיקה. אני לגמרי חוטא בזה. אני לגמרי חושב שכל הפוליטיקאים מושחתים – כן אני צריך לעבוד על זה. אני בהחלט לא לבד בעניין הזה. רבים מאיתנו אומרים את זה וחושבים את זה על בסיס יומי. עכשיו – אם סביבה כזאת שאנחנו יוצרים, אייך אנחנו יכולים באמת לצפות שמשהו ישתנה לטובה. אייך אנחנו יכולים לחשוב בכלל שמישהו שיש לו יכולת אמיתית להועיל ולעשות שינוי מתקן, ימצא את הרצון ואת המוטיבציה לעשות זאת?

אבל בואו נשאל שאלות איכותיות יותר, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את מצב השלטון שלנו בארץ, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את מצב ההוראה בארץ. אנחנו לא חייבים להירשם לסמינר הקיבוצים, או להתפקד למפלגה. מספיק שנסתכל על דברים טובים שפוליטקאים עושים, נדבר עליהם ונצביע עבורם. מספיק שנביע את הערכתנו למורים העושים את עבודתם נאמנה. אלה דברים קטנים, אבל ככל שיותר אנשים ייקחו אחריות על המחשבות שלהם ועל האמירות שלהם, ויפעלו על מנת לשפר את הדרך שהם והאנשים מסביבם מסתכלים על הדברים, אנחנו נתחיל לראות שינוים מאוד טובים ומאוד מהרים קורים מסביבנו, שיתחילו קודם כל בהרגשה האישית שלנו. כלומר אני מרגיש טוב מאוד לחשוב, שיש אנשים בכנסת, או בדרך אליה שבאמת רוצים לשפר את המצב במדינה שלנו. אני מרגיש טוב מלחשוב, שיש הרבה מורים טובים במערכת החינוך שפועלים לשיפור המערכת. ואני אעשה את מה שאני יכול כדי לקדם את הנושאים האלה ואחרים לכיוון חיובי יותר.

ומה אתכם, אייך אתם יכולים לשפר את חייכם ואת חיי הסובבים אתכם דרך חשיבה באופן מסוים, שאלת השאלות הנכונות, ואמירת דברים חיובים וקונסטרוקטיביים יותר?